דלקת התוספתן בילדים

דלקת התוספתן (Appendicitis) מתרחשת כאשר התוספתן, אשר הינו תוספת (הרחבה) של המעי הגס, הופך למודלק ונגוע.

במקרים רבים, החסימה באזור זה גורמת לזיהום, וכתוצאה מכך מתפתחת אוכלוסיית יתר של חיידקים. ב 20-30 אחוזים מהילדים, קרע בתוספתן עלול לשחרר את הזיהום לתוך חלל הבטן.

דלקת התוספתן משפיעה על כ-80,000 ילדים בשנה בארצות הברית, אולם היא שכיחה יותר בעיקר בעשור השני של חיים. השכיחות הגבוהה ביותר נצפית בקרב ילדים בני 4-15. כ -7% עד 9% מאנשים מקבלים דלקת תוספת בזמן כלשהו בחייהם. לחמישים אחוזים מהילדים יש היסטוריה של דלקת התוספתן במשפחה.

דלקת התוספתן היא הסיבה הנפוצה ביותר לניתוח בטן דחוף בילדות. סיבוכים מקרע התוספתן מתרחשים ב 30 אחוזים מהחולים ושכיחים יותר בילדים מתחת לגיל 5 שנים.

גורמים לאפנדיציט בילדים

חסימת התוספתן יכולה להיגרם עקב צואה קשה (נקראת fecolith), דלקת של בלוטות הלימפה במעי, או אפילו עקב טפיל לא ידוע. ברגע שהתוספתן חסום, הוא הופך להיות מודלק וסופח אליו חיידקים רבים. אם התוספתן הנגוע לא הוסר, הוא יכול להתפוצץ ולהפיץ חיידקים.

הזיהום מהתפוצצות התוספתן הוא רציני ומשמעותי, ועלול לגרום למורסה (זיהום של מוגלה) או להתפשט בחלל הבטן (סוג זה של זיהום נקרא דלקת הצפק). סיבוכי הדלקת עלולים להיות מאיימי חיים ומסוכנים, והם עלולים לכלול : ניקבוב, זיהום והידבקויות.

תסמינים וסימנים

התוספתן משפיע בעיקר על ילדים ובני נוער בני 11 עד 20, ונדיר אצל תינוקות. דלקת התוספתן היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לניתוחי בטן דחופים בילדים. התוספתן אינו מדבק.

מכיוון שהתוספתן ממוקם בחלק הימני התחתון של הבטן, הסימפטום החשוב והספציפי ביותר הוא כאבי בטן בצד זה. בדרך כלל, הכאב יתחיל בסביבות הטבור ויעבור לצד הימני התחתון בשלבים מאוחרים יותר.

תסמינים אחרים עלולים לכלול: בחילות והקאות, אובדן תיאבון, חום נמוך, שלשול (לאחר מספר ימים), כאב או עלייה בכמות ההשתנה. בנוסף לכך, התסמינים השכיחים ביותר של דלקת התוספתן בילדים מתחת לגיל שנתיים הם: חוסר תיאבון, בטן נפוחה ומנופחת.

דרכי אבחון

האבחון נעשה על פי התסמינים הקליניים שהילד מציג, כאשר הסימנים העיקריים הם כאבים בחלק הימני התחתון של הבטן, הקאות וחום נמוך ונוקשות במישוש באזור זה. רוב החולים יידרשו לבצע הדמיה של אזור הבטן, כגון אולטרה סאונד או טומוגרפיה ממוחשבת (CT). בדיקות דם ובדיקת השתן עשויות גם הן להתבצע ולאשש את האבחנה.

יש לזכור כי אין מבחן או ממצא אחד אשר יכול לאמת במאת האחוזים את קיום דלקת התוספתן במדויק. הרופא חייב לחבר ולנתח את כל המידע הזמין, בכדי להגיע לאבחנה המדויקת. במקרים מסוימים, הדרך היחידה לאבחן דלקת תוספתן היא לבצע ניתוח. למרות שכיחות דלקת זו, היא לא תמיד מאובחנת בזמן ובאופן מדויק.

איך מטפלים בדלקת התוספתן?

הטיפול הראשוני יהיה שמרני בדרך כלל, ויכלול נוזלים, משככי כאבים ואנטיביוטיקה. ייתכן שתידרש התערבות כירורגית דחופה אם מצבו של החולה מידרדר. הטיפול הינו הסרה כירורגית של הנספח הנגוע.

במקרים מסוימים,כאשר התרחש כבר קרע של התוספתן, הניתוח ייעשה לאחר אנטיביוטיקה. במהלך הניתוח, ינכח במקום מרדים ילדים. אם נעשה שימוש בהליך לפרוסקופי, המנתח ייכנס לבטן באמצעות המצלמה המוחדרת דרך חתכי דקירה קטנים.

הניתוח בדרך כלל מסתיים בפרק זמן של פחות משעה. ניתוח זה נחשב לבטוח יחסית, עם אחוזי החלמה גבוהים. כשלושה שבועות לאחר הניתוח, הילד יצטרך לבקר שוב את המנתח לפגישת מעקב. המנתח יוודא את ניקיון ומצב הריפוי של חתך הניתוח, ויעקוב אחר החלמתו הכללית של הילד.

ראו גם:
דלקת מעיים