עד לא מזמן צליאק נחשבה למחלה שמתפרצת במהלך הילדות באופן בלעדי, אך לאור נתונים מחקריים שהצטברו במהלך השנים נראה כי מדובר על מחלה שלמרות שאכן מתפרצת ברוב המקרים בילדים, הרי שהיא יכולה להתפרץ בכל גיל שהוא.
למעשה, עשרים אחוז מהאבחנות הראשוניות של הצליאק בעשור האחרון בוצעו באנשים בני שישים ונראה כי בחלק מהמקרים המחלה התפרצה לראשונה בנשים במהלך ההיריון או זמן קצר לאחר הלידה.
מה הם הגורמים לצליאק?
ככל הנראה מחלת הצליאק היא מחלה שבבסיסה עומדת מוטציה גנטית, אך ישנו סיכוי גבוה כי בנוסף למרכיב הגנטי ישנו צורך בקיום של כמה גורמים נוספים.
צליאק מוגדרת כרגישות גבוהה לחלבון שנקרא גליאדין. הגליאדין מרכיב את הגלוטן יחד עם חלבון נוסף שנקרא גלוטנין ולפיכך נמצא בשפע בחיטה ומוצריה השונים. התאים של מערכת החיסון בקרב חולי הצליאק מזהים את הגליאדין שמגיע למעי הדק כפתוגן שיש להילחם בו ומתחילים לתקוף את תאי המעי הדק. בעקבות התקיפה של מערכת העיכול נוצרת במקום התקיפה דלקת שמפריעה לספיגת המזון.
מה הם התסמינים של צליאק בילדים?
מחלת הצליאק מכונה לעתים גם מחלת אלף הפרצופים וזאת משום שהיא יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב ביותר של תסמינים קליניים.
ראשית, חשוב להתייחס לתסמין שנתן לה את השם העברי שלה – כרסת. בקרב חלק מילדים החולים ניתן לראות נפיחות בטנית משמעותית (שם זה הוחלף לאחרונה בשם העכשווי של המחלה בעברית – דגנת).
צליאק מקושרת למחלת האנמיה וזאת משום שהדלקת במעי הדק מפריעה לספיגה של ברזל וחומצה פולית הדרושים לייצור כדוריות דם אדומות תקינות. בנוסף לכך, ניתן לראות בקרב הילדים שסובלים מצליאק שכיחות גבוהה של מגוון הפרעות בדרכי העיכול כמו למשל כאבי בטן, עצירות, שלשול, הקאות, בחילות וחוסר תיאבון.
חולי הצליאק סובלים משכיחות גבוהה יותר של בעיות שיניים, אפטות בפה ומחלות כרוניות בדרכי הנשימה. כמו כן, ילדים שחולים בצליאק שאינם זוכים לקבל טיפול וממשיכים להיחשף לגליאדין סובלים מקומה נמוכה, מעיכוב בהתפתחות המינית ומשלל בעיות התנהגות.
מכאן עולה כי המחלה יכולה לפגוע בחולים בשלל דרכים ויש לציין שבחלק מהחולים היא פוגעת באופן קל ביותר כך שאינם אפילו מודעים לכך שהם חולים. במקרים רבים בשל התסמינים הדומים, מחלת הצליאק מאובחנת באופן שגוי כתסמונת המעי הרגיז.
כיצד מאבחנים צליאק בילדים?
בהינתן התסמינים האופייניים יש לשלוח את הילד לביצוע מספר בדיקות אבחון במטרה לבדוק האם הוא סובל מצליאק או שמא מקור התסמינים במחלה אחרת או במצב רפואי אחר. לצד בדיקות גנטיות מסוימות ובדיקות של נוגדנים מסוימים בדם שנחשבות טובות אך לא אמינות במאה אחוז, קיימת בדיקה אחת שמשמשת כבדיקה הוודאית ביותר לאבחון של צליאק – ביופסיה של המעי הדק.
בדיקה זו מבוצעת על ידי הכנסת צינור דקיק דרך פיו של המטופל כשהוא תחת טשטוש ונטילת דוגמית רקמה מהחלק המרוחק של התריסריון. לאחר מכן, יש להביט על הדגימה שנלקחה מהמטופל תחת עינית המיקרוסקופ. במעי הדק של חולי צליאק שלא מקבלים טיפול ניתן לראות תמונה ספציפית קלה לזיהוי.
כיצד מטפלים במחלת הצליאק?
ראשית, יש לציין כי צליאק היא מחלה חשוכת מרפא כך שהטיפול במחלה לא מיועד להביא לריפוי אלא להיעלמות התסמינים בלבד. נכון לכתיבת שורות אלה הטיפול היחיד המוצע לחולים הוא הימנעות מוחלטת מצריכה של גלוטן. אין תרופה או טיפול שמסוגלים להפחית את מידת החומרה של התסמינים אבל הימנעות מוחלטת מגלוטן למשך כל החיים מבטיחה איכות חיים זהה לזו של אדם בריא.