טבעי שילד יחוש לעיתים עצבנות או ביישנות בנוכחות אחרים. כל ילד עלול לחוות מידי פעם דופק לב מואץ, זיעה בכפות הידיים או בטן מפרפרת כשהוא מנסה לבצע תפקיד בהצגת בית הספר, להשתתף בפעילויות ספורטיביות קבוצתיות, או כשהמורה שואל אותו משהו בפני כל הכיתה.
רוב הילדים מצליחים לעבור רגעים אלו בשלום, אך אצל חלקם, החרדה הנלווית לתחושת הביישנות או העצבנות עלולה להיות קיצונית. החרדה עלולה להיות כה בלתי נסבלת, שילדים עלולים להיות עצבניים מכדי לתת תשובות בכיתה, אינם מסוגלים ליצור קשר עין עם חברים לכיתה במסדרון, או שהם נמנעים משיחות עם אחרים ליד שולחן ארוחת הצהריים.
כשילדים חשים כה מודעים לעצמם וכה חרדים עד שהם נמנעים מתקשורת או התרועעות עם חברים במשך רוב הזמן, מדובר במצב שהוא מעבר לביישנות. מצב זה נקרא חרדה חברתית.
תגובת הפחד
בדומה לחרדות אחרות, חרדה חברתית היא תגובת פחד למשהו שאינו מסוכן באמת, למרות שהגוף והנפש מגיבים כאילו הסכנה אמיתית. כלומר, הילד חש תחושות פיסיות של פחד, כגון פעימות לב מואצות ונשימה מהירה יותר. אלו הם חלק מהתגובות המואצות של הגוף, הנגרמות באמצעות פרץ אדרנלין וכימיקלים אחרים המכינים את הגוף למאבק או ביצוע מילוט מהיר.
זוהי תגובת מערכת העצבים, המתריעה בפני סכנה כדי להיערך להגנה. בחרדה חברתית, תגובה זו מופעלת בתדירות גבוהה וחזקה מידי, ובמצבים בהם תגובה זו אינה נחוצה באמת. בגלל התחושות הפיסיות, הסכנה נראית אמיתית לחלוטין, והילד מגיב באופן של קיפאון וחש שאינו יכול עוד לקיים מגעים חברתיים.
ילדים עם חרדה חברתית נוטים לחוש מבוכה וחוסר נוחות מפני מצבים בהם הם חוששים שאחרים ישפטו אותם. הם פוחדים שיתנהגו במבוכה, בטיפשות, יבצעו טעויות, יהיו נתונים לביקורת או שיצחקו עליהם.
השפעת חרדה חברתית על חיי ילד
עם חרדה זו, מחשבות ופחדים לגבי מה שאחרים חושבים, הופכות להיות מוגזמות במוח הילד. הוא מתחיל להתמקד בדברים המביכים שעלולים לקרות, במקום בדברים הטובים. מחשבות אלו גורמות למצב להיראות גרוע יותר ומשפיע על הילד להימנע ממצבים אלו. חלק מהשפעות החרדה החברתית משפיעות על חיי ילד באופנים הבאים:
- בדידות או אכזבה בשל הזדמנויות שהוחמצו בהקשרים של ידידות והנאה – החרדה עלולה למנוע מילד לפטפט עם חברים בהפסקת האוכל, להצטרף לחוג לאחר שעות הלימודים, ללכת למסיבה או אפילו סתם להחליף מספר משפטים עם אחרים.
- חוסר מיצוי מלוא הפוטנציאל בלימודים – חרדה חברתית גורמת לילד להימנע מהתנדבות בכיתה, קריאה בקול רם או השתתפות בהצגה. הוא עלול לחוש עצבנות מכדי לשאול שאלה בכיתה על חומר אותו אינו מבין ואף אינו מבקש עזרה מהמורה.
- חוסר הזדמנות לחלוק כישרונות וללמוד מיומנויות חדשות – החרדה עלולה למנוע מהילד להשתתף במשחקים ספורטיביים, להתבלט בשיעורי ספורט, להתקבל לקבוצה או להצטרף לפרויקט משותף. החרדה מונעת מהילד התנסות בדברים חדשים, כמו גם ביצוע טעויות נורמליות ויומיומיות המסייעות בדרך כלל לשפר יותר את הכישורים.
מדוע חלק מהילדים מפתחים חרדה חברתית?
ילדים, בני נוער ואף מבוגרים חווים בדרך כלל חרדה זו כבר מתקופת הילדות. החרדה מבוססת על חרדות אחרות ומתפתחת בגלל שילוב של שלושה גורמים:
- האופי הביולוגי של הילד – החרדה עלולה להיגרם בחלקה מהגנים והטמפרמנט אותם ירש הילד. תכונות גנטיות בירושה מההורים ומבני משפחה אחרים עלולים להשפיע על האופן שבו החושים והמוח מווסתים את החרדה ומתבטאים בביישנות, עצבנות ותגובות לחץ. בנוסף, יש ילדים שנולדים עם אופי ביישני ונוטים להתנהג בזהירות ורגישות במצבים חדשים ומעדיפים את מה שהם מכירים.
- התנהגויות הנלמדות ממודלים לחיקוי, במיוחד מההורים – האופי הביישן הטבעי של ילד עשוי להיות מושפע ממה שהוא לומד ממודלים לחיקוי. אם הורים או אחרים מגיבים באמצעות הגנת יתר על ילד ביישן, לא תהיה לו הזדמנות להתרגל למצבים ואנשים חדשים. לאורך הזמן, הביישנות עלולה להתפתח לחרדה חברתית. אולי שלא במתכוון, הורים ביישנים משמשים אף דוגמה באמצעות הימנעות בעצמם ממגעים חברתיים מסוימים. ילד ביישן נשען על התנהגות זו ולומד כי מצבים חברתיים אינם נוחים, מטרידים, וכדאי להימנע מהם.
- אירועי חיים וחוויות – ילדים שנולדו עם טבע זהיר עלולים להפוך ליותר זהירים וביישנים. מצבים מלחיצים אותם חוו בעבר גורמים להם לא לחדש מגעים חברתיים על מנת שלא לחוות שוב סוג לחץ זה. ילדים שנתונים לתגובות ביקורתיות מתמידות מתרגלים למצב בו אחרים שופטים אותם באופן שלילי. ההקטנות או ההצקות אותם הם עלולים לחוות לדעתם, גורמים להם לסגת לתוך מופנמותם העצמית עוד יותר. הם ייבהלו מפני ביצוע טעות או שיאכזבו מישהו, ויהיו רגישים יותר לביקורת.
החדשות הטובות הן כי השפעת חוויות שליליות אלו עשויים להשתנות עם מעט מאמץ ממוקד הדרגתי אך יציב. פחד הוא תכונה שניתן ללמוד לשלוט עליה ולנטרל אותה.
התמודדות עם חרדה חברתית
ילדים עם חרדה זו יכולים ללמוד להתמודד עם הפחדים, לפתח ביטחון עצמי, לסגל כישורי התמודדות ולהפסיק להימנע מדברים שגורמים להם לחרדה. התגברות על חרדה חברתית פירושה לרכוש את האומץ הנדרש כדי להתקדם לעבר מצבים שאינם נוחים, בהדרגה אך בביטחה.
טיפול פסיכולוגי מסייע לילד לזהות את התחושות הפיסיות הנגרמות באמצעות החרדה, ומלמד אותו לפרש תחושות אלו באופן מדויק יותר. המטפל מסייע לילד ליצור תכנית להתמודדות עם הפחדים החברתיים אחד לאחד, ומסייע לו לבנות את הכישורים והבטחון הדרושים לעשות זאת. הטיפול כולל תרגול התנהגויות חדשות. לעיתים, אך לא תמיד, תרופות המפחיתות את החרדה, משמשות כחלק מהטיפול.
כל צעד קטן קדימה מסייע לבניית מספיק ביטחון לביצוע הצעד הקטן הבא. כשהביישנות והפחדים מתחילים להתמוסס, הביטחון העצמי והתחושות החיוביות נבנות. עד מהרה, הילד חושב פחות על מה שעלול להרגיש שלא בנוח, ויותר על מה שיכול להיות נחמד.