הזיהומים הנובעים מנגיף ההרפס סימפלקס (HSV) נמצאים בכל מקום ויש להם מגוון רחב של ביטויים קליניים.
הביטוי הקליני יהיה תלוי בגיל החולה, מצב מערכת החיסון של המארח, אתר הזיהום, וחסינות קודמת של הפרט לווירוסים. מעבר לתקופת הילוד, רוב זיהומי HSV-1 העיקריים מתרחשים בינקות ובילדות, ומועברים בעיקר על ידי מגע עם רוק נגוע HSV-2.
זיהומים עיקריים נרכשים נפוצים יותר לאחר תחילתה של פעילות מינית, וזיהומי הרפס גניטלי הם בין המחלות השכיחות ביותר המועברות במגע מיני.
בכדי למנוע את התפשטות נגיף HSV, על הילד להימנע ממגע עם הפצעים של מישהו אחר. כמו כן, אסור לאפשר לילד לחלוק כלי אוכל או כוסות שתייה עם אחרים. ברוב המקרים, הילד יכול להגיע לבית הספר או למסגרת החינוכית עם זיהום פעיל, אבל רופא הילדים עשוי להמליץ על שמירתו בבית במיוחד כאשר המדובר על התפרצות ראשונית.
בני נוער פעילים מינית צריכים ונדרשים להשתמש בקונדום או באמצעי שמירה אחר. הסברה ומודעות לממדי התופעה וההדבקה, עשויה לתרום למיגור האפידמיה.
גורמים ותסמינים להרפס
כאשר הילד מפתח זיהום הרפס בפעם הראשונה, התסמינים יהיו פצעים בפה, חום ובלוטות לימפה נפוחות, נפיחות ואודם בחניכיים. פצעים אלה יחלימו באופן איטי עד שבוע, או שבועיים. במהלך זמן זה, עלולים להתפתח גם פצעים סביב הפה.
בחלק מהצעירים, לעומת זאת, הסימפטומים הם כל כך קלים, עד כי אף אחד אפילו לא יכול להיות מודע לכך שזיהום זה קיים. לאחר שזיהום ההרפס הראשוני נרפא, הווירוס עצמו יישאר בתאי העצב בצורה לא פעילה או רדומה (לטנטית), כך שהילד יהיה נשא של נגיף ההרפס לכל חייו.
מעת לעת, הווירוס עלול להיות פעיל שוב, לעתים בתגובה לקור, חום, עייפות, מתח, או חשיפה לאור שמש ויגרום לזיהום HSV משני. התפרצויות אלו בדרך כלל מתחילות בעקצוץ או תחושת גירוד באזור שבו הפצעים עומדים לפרוץ החוצה.
כאשר זיהום HSV מתרחש בילודים, הוא נוטה להתפתח בשבועות הראשונים לחייהם. התינוק הופך להיות נגוע בעת המעבר דרך תעלת הלידה. הווירוס עלול לתקוף את מערכת העצבים המרכזית, הכבד, הריאות, וכמו גם את העור, העיניים והפה. זיהום זה בילודים הינו מסכן חיים ועלול להוביל לנזק מוחי קבוע ואף מוות. ווירוסי הרפס סימפלקס עלולים לגרום לדלקת קרום מוח, עצבנות ובלבול.
אבחון של הרפס
האבחנה בדרך כלל תיעשה על ידי רופא באמצעות בדיקה ויזואלית של הפצעים. בדיקות מעבדה זמינות וניתן להשתמש בהן כדי לאשש את האבחנה, למרות שהן לא תמיד הכרחיות.
בכדי לבצע בדיקות אלו, יגרד הרופא את רקמת הפצעים בכדי לבחון אותם תחת מיקרוסקופ. במקרה של חשש לזיהום במוח, אלקטרואנצפלוגרם (EEG) ובדיקות הדמיה יידרשו, כמו גם ניקור מותני. בקרב תינוקות יידרשו מגוון בדיקות בכדי לחפש עדויות לזיהום נגיפי של המוח, ריאות ואיברים אחרים.
כיצד מטפלים בהרפס בילדים ובתינוקות?
זיהומים חמורים של הרפס, כגון אלה המשפיעים על תינוקות, ידרשו אשפוז וטיפול נמרץ. לרוב ניתן לטפל בזיהומים שטחיים באזור הפה בבית, כך שלאחר מספר ימים, רוב הפצעים ייעלמו מעצמם.
במהלך ההתפרצות, כדאי למנוע מהילד את גירוד הפצעים. במהלך המחלה, כדאי להימנע ממזונות ומשקאות אשר עלולים לגרות את הפצעים, כך למשל מיץ תפוחים יגרום פחות גירוי ממשקאות כגון מיץ תפוזים או לימונדה שהם חומציים יותר.
כאבים ואי נוחות הקשורים לפצעים יטופלו בדרך כלל באמצעות אקמול. במקרים מסוימים, ירשום הרופא מרשמים לתרופות אנטי ויראליות (acyclovir). לפעמים אם תרופות אלו ניתנות מוקדם, הן עשויות להפחית את חומרת התסמינים ולקצר את משך המחלה.