הפרעות קשב וריכוז או בשמן המדעי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות הן הפרעות נוירו התפתחותיות שהתסמינים העיקריים שלהן כוללים אימפולסיביות, היפראקטיביות וקשיים בריכוז ובקשב.
מדובר על הפרעות שכיחות מאוד שמופיעות בחמישה עד עשרה אחוז מהילדים בדרגות חומרה כאלו ואחרות. ההפרעות פוגעות בכל תחומי החיים בילדות ובבגרות. הן יכולות לפגוע בלימודים, בקשרים החברתיים והמשפחתיים, בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות של הילד ועוד.
מה הם התסמינים של הפרעות קשב וריכוז?
התסמין המרכזי של הפרעות אלו בא לידי ביטוי בהנמכה או בליקוי של יכולת הריכוז והקשב. תסמין זה יכול לבוא לידי ביטוי בין היתר בדרכים הבאות:
- קושי בהתמקדות בגירוי אחד בלבד.
- קושי ביכולת השמירה על הקשב והריכוז לאורך זמן.
- קושי במתן תשומת לב לפרטים.
- קושי משמעותי להתעלם מגירויים חיצוניים.
- קושי בחשיבה בהירה ובלבול.
- חוסר יכולת לבצע מספר פעולות במקביל שנובע מלקות בפיצול הקשב.
תסמין מרכזי נוסף הוא האימפולסיביות שמקורה הוא בחוסר היכולת לשלוט על דחפים. תסמין זה יכול לבוא לידי ביטוי בילדים באופן הבא:
- קושי להמתין לתור בשעת משחק או דיבור.
- קושי להימנע מלקחת חלק בפעילויות מסוכנות חרף הבנת הסכנה הכרוכה בביצוע שלהן.
- נטייה להתפרצויות.
- קושי להישמע לחוקים חברתיים או לכללי התנהגות.
התסמין האחרון של הפרעות אלה הוא האימפולסיביות שגם כן יכולה לבוא לידי ביטוי במספר דרכים להלן:
- נטייה לדיבור אינטנסיבי.
- חוסר שקט מוטורי – ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז נוטים לרוץ ולקום מישיבה לעתים תכופות יותר מבני גילם.
- נטייה להרעיש ולהציק לילדים אחרים.
כיצד מאבחנים הפרעות קשב וריכוז בילדים?
מאחר והפרעות קשב וריכוז עלולות להשפיע באופן שלילי על המשך חייהם של הילדים בתחומים רבים ישנה חשיבות רבה לאבחון כמה שיותר מוקדם של ההפרעות. האבחון המוקדם יאפשר בנייה של תכנית טיפולית הולמת ומותאמת לילד באופן אישי שתפחית את הסיכון לפגיעה בקשריו החברתיים, במצבו הרגשי ובהישגיו האקדמיים.
האבחון מתחיל בדרך כלל מבדיקות שונות שמטרתן לשלול גורמים אחרים שהיו יכולים להוביל לתסמינים שמציג הילד. בדיקות כאלו הן למשל בדיקות דם שמנסות להתחקות אחר חסרים תזונתיים מסוימים או בדיקה אצל פסיכולוג שמטרתה לאתר קשיים רגשיים מסוימים.
במידה ונשללו גורמים אחרים ניתן לבצע בדיקה שבה בודקים האם הילד ממלא אחר שישה קריטריונים שרשומים במדריך הסטטיסטי הדיאגנוסטי החמישי להפרעות פסיכיאטריות. במבוגרים אגב, די בכך שהנבדק ימלא יענה לחמישה קריטריונים על מנת לאבחן אותו כלוקה בהפרעות אלו.
על התסמינים המתוארים בקריטריונים יש להימשך למעלה מחצי שנה ברציפות ולהפריע להסתגלות ולהתפתחות התקינה.
כיצד מטפלים בהפרעות קשב וריכוז?
ישנם רבים שמאמינים כי הטיפול היחיד להפרעות קשב וריכוז הוא טיפול תרופתי, אך למעשה הטיפול התרופתי הוא רק נדבך אחד בטיפול בהפרעות אלו. המטרה של הטיפול היא להביא לשיפור מובהק ואופטימאלי של רמת התפקוד תוך הימנעות במידת האפשר מקשיים משניים להפרעות.
כיום הדעה הרווחת בקרב אנשי המקצוע שמתמחים בתחום היא שילד שסובל מהפרעות אלה צריך לקבל טיפול מצוות רב מקצועי על מנת שניתן יהיה לפנות לאספקטים השונים של התופעה. בין היתר מדובר על טיפולים מהתחומים הבאים:
- רפואה – הטיפול התרופתי צריך להתבצע במסגרת טיפול פסיכיאטרי או נוירולוגי.
- טיפול נפשי – מאחר וההפרעות משפיעות במידה רבה על נפשו של הילד ועל מצבו הרגשי חשוב לשלב בטיפול גם טיפול אצל פסיכולוג או אצל מטפל שמתמחה בילדים כמו למשל מטפל בשיטת תרפיה באמצעות בעלי חיים.
- טיפול גופני – מומלץ מאוד לשלב במערך הטיפולים גם טיפול גופני שיסייע לילד להתמודד עם עודף הגירויים החושיים כמו למשל רכיבה טיפולית או הידרותרפיה.
- תזונה – כיום ידוע שלתזונה של הלוקים בהפרעה זו יש השפעה ניכרת על מידת החומרה של התסמינים ולכן מומלץ לשלב בתכנית הטיפולים גם מעקב של דיאטנית קלינית.
- הערכה – נהוג לשלב בתכנית הטיפול גורם מקצועי שמסוגל להעריך את התקדמות הטיפול ואת תוצאותיו ולהמליץ על שינויים בתכנית בהתאם לצורך.