בולימיה בילדים

בולימיה (או בשמה המלא בולימיה נרבוזה) היא הפרעה פסיכיאטרית ממשפחת הפרעות האכילה שבאה לידי ביטוי בהתקפים חמורים של זלילה שאחריהם מבוצעים ניסיונות להתרוקן.

הבולימיה היא הפרעת אכילה שכיחה מאוד יחסית לאנורקסיה נרבוזה, אך הסובלים ממנה נמצאים בסיכון נמוך יותר למוות.

למרות שבדרך כלל הלוקים בבולימיה לא נמצאים בסכנת חיים, הרי שבדומה לאנורקסיה, גם הבולימיה מעמידה את הלוקים בה בסיכון בריאותי מסוים. בין היתר הסובלים מבולימיה נמצאים בסיכון לנזקים לשיניים שנגרמים כתוצאה מההקאות, להפרעות במאזן האשלגן בדם, לקרעים חמורים בוושט ועוד.

בולימיה על קצה המזלג

המאפיין המרכזי של הבולימיה הוא התקפי הזלילה שנתנו להפרעה את שמה (המשמעות של המילה בולמוס היא רעב של שור). לפי המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות פסיכיאטריות, על מנת לאבחן בולימיה יש לוודא כי הנבדק אוכל בפרק זמן קצר כמויות מאוד גדולות של מזון וכי במהלך צריכת המזון הוא חווה תחושה של חוסר שליטה.

בנוסף לכך, הלוקים בבולימיה נוטים להתנהגות מפצה לאחר התקפי הזלילה שיכולה לבוא לידי ביטוי בהקאה, בשימוש בחומרים משלשלים, בפעילות גופנית מופרזת ועוד.

על ההתקפים של הזלילה ושל ההיטהרות לחזור על עצמם לפחות פעמיים בשבוע במשך של לפחות שלושה חודשים ברציפות. בנוסף לכך, ההערכה העצמית של הלוקים בבולימיה תלויה באופן מוגזם ביותר בצורת הגוף ובמשקל. אמנם קיימים קווי דמיון רבים בין אנורקסיה לבין בולימיה אך ההבדל המהותי ביותר בין שתי ההפרעות הוא שהלוקה בבולימיה לא נמנע מאכילה כלל.

המחלה מתפתחת ברוב המוחלט של המקרים בין גיל 13 לגיל עשרים ובאופן כללי בדומה לאנורקסיה, גם הבולימיה שכיחה יותר בקרב ילדות, נערות ונשים. סך הכול נראה כי שכיחות הבולימיה בקרב נשים גבוהה פי עשרה מהשכיחות שלה בקרב גברים.

האם ניתן לזהות בולימיה בסובלים ממנה?

אמנם הלוקים בבולימיה נוטים להסתיר את ההפרעה ברוב המוחלט של המקרים, אך עדיין ישנם כמה סימנים שיכולים להעיד על קיום ההפרעה. בין היתר מדובר על הסימנים הבאים:

• הסובלים מבולימיה נוטים לחוש חוסר נוחות כאשר הם נאלצים לאכול חברת בני אדם אחרים.
• לאחר הארוחות או עד שעה אחרי הארוחה הסובלים מבולימיה נוטים ללכת לשירותים על מנת להתרוקן.
• הלוקים בבולימיה נוטים לסבול ממגוון תסמינים נפשיים. בין היתר מדובר על דיכאון, שינויים תכופים וקיצוניים במצב הרוח, תחושה מתמדת של עייפות, הערכה עצמית ירודה שתלויה במידה רבה במשקל, ביקורת עצמית קשה ולא פרופורציונאלית ועוד.
• ההפרעה באה לידי ביטוי כאמור במגוון של תסמינים פיזיים כשבין היתר מדובר על שיניים רקובות וצהובות, עור לא בריא, ציפורניים שבירות, כאבי גרון, קצב לב לא סדיר, אי יציבות במשקל ועוד.

הערה חשובה לגבי בולימיה

באופן כללי במהלך הילדות וההתבגרות אין זה מן הנמנע שהילד יחווה התקפי זלילה. עם זאת, לא כל התקף זלילה הוא סימן לכך שהילד סובל מבולימיה שכן במהלך ההתפתחות הפיזית הילד נזקק לכמויות גדולות של מזון. בנוסף לכך, לפי ההערכות העדכניות נראה כי אחת מכל חמש צעירות סובלות מתסמינים של בולימיה מבלי שהן סובלות מההפרעה באופן מלא.

לפיכך, ישנה חשיבות עליונה להיזהר מהדבקת תוויות ומהגעה למסקנות נחרצות במהירות רבה מדי. על מנת לאבחן כי הילד אכן סובל מבולימיה חשוב לפנות למאבחן מקצועי שיכול להיות פסיכיאטר או פסיכולוג למשל שמתמחה בהפרעות פסיכיאטריות בילדים שכן רק כך ניתן לקבל אבחנה מדויקת. חשוב מאוד לאבחן את ההפרעה בשלב מוקדם כיוון שהטיפול בבולימיה הוא טיפול מורכב ביותר שיכול להימשך תקופה ארוכה.