אסתמה היא מחלה חסימתית כרונית של הריאות שבאה לידי ביטוי בהתקפים. במהלך ההתקפים מופרש ריר צמיגי מהדפנות של קנה הנשימה שמוביל לחסימה של הקנה וכתוצאה מכך קשה לחולים להוציא אוויר מהריאות.
ישנם גורמים רבים שיכולים להוביל להתפרצות המחלה שכוללים מרכיבים גנטיים מסוימים בשילוב עם גורמים סביבתיים כמו למשל אלרגיה או זיהום אוויר.
נכון להיום חיים ברחבי העולם כשלוש מאות מיליון חולי אסתמה. המחלה שכיחה יותר בילדים מאשר במבוגרים כיוון שבקרב חלק מהילדים היא חולפת במהלך ההתבגרות וכן רבים מהחולים הילדים הופכים להיות חולים א-סימפטומטיים בהתבגרותם.
הגיל השכיח ביותר שבו המחלה מאובחנת הוא שלוש שנים בלבד ולפי ההערכות העדכניות נראה כי בנים נוטים לחלות באסתמה בשכיחות גבוהה פי 2 מאשר בנות.
מה קורה בזמן התקף אסתמה?
בזמן התקף אסטמה מופיעים שיעולים, מצטברת ליחה במערכת הנשימה, מופיע קוצר נשימה ונשמעים צפצופים בזמן הנשימה. בנוסף, ילדים רבים מדווחים על כך שהם מתקשים למלא את הריאות באוויר וייתכן שיעשו שימוש בשרירי עזר על מנת לסייע לפעולתה התקינה של מערכת הנשימה. ישנם גם ילדים שמדווחים שזמן קצר לפני כל התקף הם מרגישים מעין תחושה של עקצוץ באזור הסנטר או תחושה של פחד לא מוסבר.
מה יכול להוביל להתקף?
ישנם טריגרים שונים שיכולים לגרום להופעת התקף אסתמה בקרב החולים. כך למשל ישנם שחווים התקף לאחר שנחשפו לפרווה של בעל חיים, אחרים רגישים דווקא לאבקני פרחים מסוימים וישנם שיכולים לחטוף התקף כאשר הם נמצאים במצב נפשי מסוים כמו מתח או חרדה.
ישנם גורמי סיכון שאופייניים בעיקר למבוגרים כמו למשל שימוש בתרופות מסוג חוסמי בטא או אספירין וישנם גורמי סיכון שאופייניים יותר לילדים כמו למשל פעילות גופנית.
בדרך כלל ההתקף שמקושר לפעילות גופנית מתחיל להתעורר מיד לאחר סיום הפעילות ומסתיים כשלושים דקות לאחר שהתחיל. התקפים מסוג זה שמתרחשים בעיקר בילדים נקראים Exercise-induced asthma ובדרך כלל נהיים חמורים יותר במידה והפעילות הגופנית מבוצעת בתנאים של אקלים יבש וקר.
ישנם ילדים שיכולים לחטוף התקף בתגובה לשינוי חד במזג האוויר וישנם גם דיווחים על ילדים שסובלים מהתקף לאחר צחוק ממושך.
כיצד מאבחנים אסתמה?
האבחנה של מחלת האסתמה מסתמכת מצד אחד על התסמינים הקליניים עליהם מדווח המטופל ומצד שני על מדידות אובייקטיביות של תפקודי הריאות שלו. מטרת הבדיקות השונות היא להראות כי ניתן להשרות היצרות של דרכי הריאות על ידי שימוש בהיסטמין או מטכולין וכי ניתן להקל על ההיצרות בעזרת שימוש במרחיבי סמפונות.
כאשר מוצאים כי ההיצרות בדרכי האוויר הפיכה ובנוסף לכך מופיעים התסמינים הקלאסיים של המחלה, ניתן לקבוע בוודאות כי מדובר על מקרה של חולה באסתמה.
כיצד מטפלים באסתמה?
הטיפול במחלת האסתמה נחלק לשלושה חלקים מרכזיים. החלק הראשון כולל זיהוי של הגורמים להתקפים ונטרול שלהם, השני טיפול במרחיבי סמפונות שמטרתו להפחית את מידת החומרה של התסמינים בזמן ההתקף והשלישי הוא שליטה על התהליך הדלקתי שמאפיין את המחלה.
בחלק הראשון הרופא מנסה לזהות את הגורמים שמובילים להתקפים של האסתמה על ידי חשיפה מבוקרת של החולים לטריגרים שונים ובחינת ההשפעה של החשיפות השונות על דרכי הנשימה שלהם.
כאשר מזהים את הגורם להתקף ניתן לחסן את החולים על ידי חשיפה ממושכת לאלרגן ברמות נמוכות שיכולה להימשך במקרים מסוימים מספר שנים. עדיין לא ניתן לחסן את המטופלים כנגד כל גורמי האלרגיה, אך בקרב מטופלים רבים הטיפול הנ"ל הביא להיעלמות המחלה באופן מוחלט מה שבין היתר מסביר את ההבדלים בשיעור המחלה בין מבוגרים לילדים.
בחלק השני של הטיפול עושים שימוש בתרופות שונות שלרוב ניתנות בשאיפה כמו למשל אגוניסטים לרצפטור בתא 2 או תרופות אנטי כולינרגיות כמו אירובנט לדוגמא. התרופות השונות מיועדות למנוע את הכיווץ של דרכי הנשימה ואת הפרשת הריר המוגברת ובאופן כללי מטרתן לעכב את המנגנון שמפריע לנשימה בקרב החולים. במקרים רבים מומלץ לילדים ליטול את התרופות למשל לפני שהם מתכוונים לבצע פעילות גופנית וכך למנוע את הופעת ההתקף לאחר סיום הפעילות.
בחלק השלישי של הטיפול באסתמה עושים שימוש קבוע בתרופות שמטרתן לטפל בתהליך הדלקתי בדרכי הנשימה. תרופות כאלו יכולות להיות למשל סטרואידים סיסטמיים שניתנים בהזרקה ורידית או בכדורים, סטרואידים שניתנים בשאיפה, אנטי לויקטראנים ועוד.
טיפול בהתקף אסתמה חריף
כפי שציינו, התקף אסתמה עלול להוביל למצב מסכן חיים ולכן חשוב להכיר את הסימנים המוקדמים למצב זה. כך למשל חולים שסובלים מהתקף חריף במיוחד יתקשו לדבר באופן תקין ויפגינו סימנים של היפרוונטילציה.
הטיפול בהתקף אסתמה חמור יכול לכלול שימוש במסכת חמצן, מתן וורידי של מרחיבי סמפונות בכמויות גדולות מאוד ואף לכלול אינטובציה במקרים חמורים במיוחד.